בעיות בתפקוד המיני

לא מעט גברים הואשמו במעשה אונס כאשר הם קיימו יחסי מין שהחלו מרצון הדדי והסתיימו באי רצון מצידה וכפייה מצידו. האחרים שעצרו ב"אדום" והתגברו על הדחף המיני שלהם להגיע לסיפוקם - יצאו מהקשר מתוסכלים, וכהגדרתם - עם "כאב ביצים".
 
הכיצד זה שנשים מרגישות לפתע ש"כיבו להן את החשמל"? ההרגשה, כפי שהן מדווחות, היא שהן אינן מסוגלות (או שיקשה עליהן מאוד) להתקדם בתהליך המיני. נשים זקוקות (יותר מגברים) שתשוקתן תהיה מוזנת באספקה מתאימה, בקצב המתאים לגירויין בתהליך המיני. אם הן קולטות בהתנהגותו של השותף לפעילות המינית דבר מה שלילי בהקשר לתחושותיו, אהבתו, הערכתו או תשוקתו כלפיהן, הדבר עשוי להפסיק את המומנטום שהצטבר אצלן ולכבות כמעט מיידית את תשוקתן ויכולתן להתקדם בתהליך המיני.
 
כמו כן, יש גברים ה"מתנפלים" בבת אחת על הפטמות ומועכים אותן, או על הדגדגן ו"מעצבנים" אותו. הדבר משדר לנשים ששותפן לפעילות המינית פיתח "טכניקה יעילה" בבחינת: "אלו הם הכפתורים והמתגים שצריך לתפעל עד שהיא תתרצה שאחדור לתוכה".
 
על גברים לדעת כי מגע באזורים הללו בטרם גירוי וריגוש, מחבל בתהליך המכונה: "המשחק המקדים" (הדבר "הרסני" במיוחד כאשר המגע גס ותובעני). המגע שרוב הנשים רוצות לחוות רצוי שיהיה ארוטי, מרפרף, מלטף, שופע חמימות ודרך קצות האצבעות והשפתיים. מגע זה יכול להמיס נשים. סוג הגברים הללו מכונים בקרב הנשים "גבר מקסים".
 

ישנן נשים הסולדות מיחסי מין עקב ניסיונות כושלים, כואבים או מתסכלים מעברן, ועל כן הן פיתחו
נוגדנים לפעילות המינית הנ"ל. טראומות הנגרמות ממעשים מגונים, מעשי אונס, גילוי עריות וכו', עשויות לגרום לנשים לסלידה מהאקט המיני עם גברים בכלל ועם גברים מסוימים בפרט.
 
נשים עם נטייה הומוסקסואלית לטנטית ומודחקת עשויות אף הן לחוש סלידה מיחסי מין עם גברים.
כאבים וגינאליים הם סיבה רווחת לסלידה מיחסי מין חדירתיים (בלבד) משום החשש לכאב.
ברצוני להדגיש כי נשים אנ-אורגזמיות אינן סולדות מסקס. הן סולדות מגברים שלא אכפת להם מהן ולא
טורחים לבדוק אם הן מסופקות.
 

התסמונת הראשונה היא הפרעה פסיכוסקסואלית בתפקוד המיני של נשים והיא עשויה לפגוע בכל השכבות הסוציואקונומיות של אוכלוסיית הנשים. התופעה רווחת יותר בקרב נשים המוגבלות באיסורים, כמו נשים דתיות מסורתיות וכד'. התסמונת מתבטאת בחרדה מפני חדירתו של גוף זר (פין בדרך כלל) לנרתיק. החשש הוא כה רב עד שהוא גורם להתכווצותו של השריר הטבעתי בנרתיק שכמעט ואינו מאפשר חדירה.
 
תסמונת הווגיניזמוס נובעת לעיתים מטראומות נפשיות או גופניות מהעבר, כגון: אונס, מעשה מגונה, גילוי עריות או בדיקה גינקולוגית (מיותרת) לילדות קטנות, וכן חינוך לקוי ונוקשה כנגד "חמדנותם" ו"אופיים הרע" של הגברים - או אז נוצרת החרדה.
 
לעתים הן מתרצות לנסות וכאשר נדמה להן שהנה "זה בא" ועומדת "להתבצע" חדירה - הן פשוט "מעיפות" את הגבר מעליהן עוד בטרם חדירה, ושני הצדדים חשים בתסכול רב.
הפתרון אינו מסובך במיוחד והוא מתבצע בעזרת טיפול פסיכוסקסולוגי ובשימוש אישי של האישה בעזרת מרחיבים מיוחדים השונים בגודלם שאותם היא מחדירה לווגינה. אם יש לה בן זוג הפתרון קל יותר, ואם לא - ניתן להיעזר בשירותי סרוגייט (זכר) עד לפתרון הבעיה.
 
תסמונת הווסטבוליטיס היא למעשה בעיה רפואית גרידא, הדורשת התערבות כירורגית, שכן היא דלקת שמיקומה בחלקו התחתון של פתח הווגינה הנובעת לעיתים מגידול (שאינו ממאיר) המפריע מאוד לחדירה. בעת החדירה האזור משתפשף (לעיתים ניזוק) ונוצרים זיהומים ודלקות. טיפות השתן מחריפות את הבעיה באשר הן גורמות לצריבה.
הבעיה ניתנת לפתרון בהתערבות כירורגית (ניתוח להוצאת הגידול). דחיית הטיפול עשויה לגרום להתפתחות תסמונת הווגיניזמוס (הנוצרת מהחשש לכאב, בגין החדירה). או אז הפתרון לבעיה מסתבך והולך, שהרי נוצרו כבר שתי בעיות.
 

היובש בנרתיק יכול להיווצר משתי סיבות: האחת - אצל נשים צעירות, מהיסתמות בלוטות הפרשת נוזל הגירוי (בלוטות ברטולין - בין היתר). או אז ניתן לפתור את הבעיה בהתערבות רפואית פשוטה ביותר, או להשתמש בג'ל וגינאלי.
השנייה - אצל נשים מבוגרות שהגיעו לגיל הבלות, הבעיה נוצרת מפעילות ירודה של הורמוני המין ולכן רצוי לתת לנשים תחליף הורמונלי על מנת לשמר את המחזור החודשי, התשוקה המינית ולתגבר את יכולתן להפריש את נוזל הגירוי. מי שלא משתמשת בתחליף הורמונלי, מומלץ לה להשתמש בג'ל וגינלי להקלת החדירה.
 

לצערנו, יש הרבה יותר משלוש סיבות, אך אתייחס לסיבות הרווחות ביותר:

  1.   "חרדת ביצוע" - מאפיינת בעיקר גברים שאינם נשואים או שמקיימים יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין.
       התסמונת נובעת ממספר כישלונות ברציפות בתפקוד הזקפתי בעת המשגל או לפניו
       ("לא עומד לי" או "בקושי עומד לי"). או אז עלול הגבר לאבד את בטחונו ביכולתו להשיג זקפה.
       החשש יוצר מתח טרום משגלי והתוצאה היא - שהוא אינו מעז להתקדם בתהליך המיני בחברת בת זוג
       חדשה. בעקבות זאת, המתח והדיכאון מתגברים והוא נכנס למעגל סגור של חרדה - מתח – רפיון וכישלון
       נוסף. הסיבות לחרדת הביצוע עשויות לנבוע מכישלון סתמי עם אישה שאינה מעוררת אותו מינית, או
       להפך -  שגרמה לו לריגוש יתר.
       כמו כן, אצל גברים הסבורים שאיבר מינם קטן מדי (ומכווץ מהתרגשות), הללו אפילו לא מעזים
       להמשיך בתהליך.
       פתרון אפשרי: טיפול מיני/סרוגייט/ויאגרה/סיאליס/בום.
 
  2.    זקפה מדולדלת - מאפיינת גברים מהגיל השלישי ונובעת מירידה ברמת הורמוני המין (טסטוסטרון)  
        ומכאן היעדר תשוקה וקשיים בזקפה.
        אפשרות נוספת - "סתימות בצנרת" של כלי הדם הקטנים בפין, או עקב מחלות כגון: סוכרת, יתר לחץ
        דם, דיכאון וטיפול בתרופות שתופעות הלוואי שלהן משבשות את מנגנון הזקפה.
        פתרון אפשרי: טיפול הורמונלי/אנדרוג'ל (טסטוסטרון).
 
  3.    איבוד הריגוש המיני אצל גברים הנשואים למעלה מעשרים שנים וגילם חמישים ומעלה
        (לעיתים הרבה יותר מוקדם), או עקב שחיקה בזוגיות, או עקב בת זוג שהתנהגותה גורמת לו ל"סירוס
        מוחי". כל אלו הם גורמים ידועים, היוצרים קשיים בתפקוד הזקפתי.
        פתרון אפשרי: טיפול מיני/סרוגייט/ויאגרה/סיאליס/בום.
 
 

הפליטה המוקדמת שבאה בטרם עת, ואף הפליטה המעוכבת שבאה לאחר העת, מתאפיינות באורגזמה חלשה, וזו בעצם הבעיה העיקרית מבחינתו של הגבר (אם נתעלם לרגע מצרכיה של האישה). הסיבות לתופעה נובעות מהרגלים לא נכונים שהתקבעו, או רגישות יתר (עקב ריגוש מיני גבוה), או תת רגישות (עקב ריגוש מיני נמוך) במעטפת הפין.
פתרון אפשרי ל"מוקדמת": גישה שונה והרגלים חדשים, טכניקות ותכשירים/טיפול סרוגייט/טיפול בעזרת בת-זוג/טיפול תרופתי. הטיפול ב"מעוכבת": טכניקות להגברת הריגוש/טיפול בעזרת בת הזוג/סרוגייט/שימוש בפנטזיות מיניות.
 

אין דבר המשפיע יותר מהגודל (או הקוטן) על ביצועיו המיניים של הגבר (ראו גם שאלה ראשונה). חלק מהסיבות היוצרות "חרדת ביצוע" מקורן בדאגה של הגבר בבחינת "מה היא תחשוב עליו", שהרי היא אינה יודעת שבעת הזקפה "הוא" עשוי להגיע למימדים סבירים בהחלט.
 
גברים מוכנים לשלם הון עתק (לא מוגזם) עבור הגדלת הפין שלהם ובלבד שיוכלו להתגאות בגודלו שלא בעת הזקפה. לא ניתן להגדיל פין בעזרת סיליקון (כפי שמגדילים שדיים), בעיקר משום שזה עלול לפגוע במנגנון הזקפה. לעומת זאת, קיימת האפשרות לשחרר את הרצועות התומכות בפין המחברות אותו לעצם הערווה. בדרך זו ניתן לשחרר 3-2 ס"מ מאורך הפין החבוי מתחת לעצם. אין דרך רפואית להגדיל את קוטרו מבלי לפגוע בתפקוד הפין.
אם נשאל נשים על דעתן בהקשר זה - לא נופתע אם התשובה תהיה שיש חשיבות מסוימת לקוטרו של הפין, שכן הוא מקנה את תחושת ה"מלאות" שנשים אוהבות לחוש בעת משגל.